הכנה לאח חדש – עצות ורעיונות להתמודדות

בפוסט הקודם דיברנו על השינוי הגדול שקרה בבית שלנו ועל האופן שבו השינוי הזה יכול להשפיע על הילדים שלנו. בפוסט הזה אני רוצה להציע כמה אפשרויות שיכולות לעזור לכם בתקופה זאת.

קודם כל, בואו נצא מתוך נקודת הנחה שזה שהילדים שלנו מביעים רגשות בדרכים לא מילוליות (גם אם מתסכלות) זה נכון ובריא. אנחנו כהורים צריכים לעזור להם להביע את עצמם בדרכים לא מסוכנות ולא מציפות מדי. אנחנו רוצים להקל על הילדים שלנו כמה שיותר, נכון? אז איך ניצור אצל הילדים שלנו תחושה של ביטחון ושייכות?

שיתוף – כדאי לשתף את האחים הגדולים בחוויות שעוברות עלינו, גם כאלה שקשורות לתינוק (מה הוא עשה היום, ציוני דרך, דברים מעניינים שקרו), וגם כאלה שלא קשורות לתינוק (עבודה, משהו מעניין שראיתי היום). כשאני אוספת את הגדולה שלי מהגן אני לא רק מבקשת ממנה שתספר על היום שלה, אלא גם מספרת לה על היום שלי. אני משתפת גם בדברים נעימים וגם בדברים פחות נעימים, כמו גם באופן ההתמודדות שלי עם הסיטואציה. כמובן שאפשר לשתף בקשיים סביב התינוק, אבל חשוב לשמור על מסגרת של משהו חיובי כדי לא להציף אותם.

התייעצות – להתייעץ איתם בנוגע לתינוק: מה הם חושבים שהתינוק צריך עכשיו, לבקש מהם שיבחרו לו בגד ועוד, כמובן שבהתאם לגילם וליכולותיהם. חשוב מאוד להתייעץ איתם רק בדברים שהם מסוגלים להחליט בהם (כדי שלא יבחרו בגדים קצרים בשיא החורף, למשל); כדי להקל עליהם אפשר להציג בחירה בין שתי אפשרויות.

בקשת עזרה ונתינת אחריות – כשהגדולה שלי הייתה בת שלוש הודעתי לה חגיגית שעכשיו שהיא בת שלוש אני "מרשה" לה להוריד את הצלחת שלה מהשולחן (לא שלא הרשיתי לה קודם; היא רק לא הייתה מודעת לאפשרות הזאת), היא נמלאה גאווה על כך שהיא גדולה ושאני סומכת עליה. מיותר לציין שעכשיו הקטנה שלי בת שנתיים ומפנה את הצלחת שלה בלי שדיברתי על זה, משום שזה המובן מאליו מבחינתה. בקשו מהם לנקות אחריהם את השולחן, לעזור לכן לסדר את המצרכים אחרי הקניות בסופר, להפעיל מדיח או מכונת כביסה, לפנות ולמיין את מגירת הסכו"ם ועוד הרבה דוגמאות תלויות גיל ויכולת. תוכלו גם לאפשר להם לבחור את המטלה שהם יהיו אחראים עליה בבית. גם אם בהתחלה הפעולה הכי פשוטה תיקח זמן וסביר להניח שתצטרכו לחזור עליה (לא לידם כמובן), הרי שתחזקו אצלם את תחושת המסוגלות, הבגרות והאחריות. בהמשך, כשילמדו לבצע את המטלה בצורה הטובה ביותר אתם תזכו לעזרה אמיתית.

הורים רבים מלאים ברגשות אשם כלפי האחים הגדולים ולכן חוששים להעמיס עליהם בקשות. אבל זה בדיוק מה שהילדים שלנו צריכים, בלי קשר לאח התינוק: הם רוצים להרגיש בוגרים וגדולים ולדעת שסומכים עליהם. ילד שתורם למשפחה מרגיש בעל ערך הרבה יותר מילד שעושים למענו הכול. בקשו מהם להביא חיתול, לתת לתינוק מוצץ, להקריא לו סיפור או לשיר לו שיר. אם הם לא מעוניינים כרגע  אל תילחצו ואל תכריחו אותם, אבל תשאירו את האפשרות פתוחה.

להקשיב ולתמלל רגשות – אצל הילדים שלנו לפעמים יש פער גדול בין עוצמת הרגשות שהם חווים ובין היכולת המילולית שלהם להיות מסוגלים להסביר מה עובר עליהם. לכן אנחנו צריכים לעזור להם לתמלל את הרגשות שלהם. לילד שלכם לא קל עכשיו, ולפעמים עולה בהם הרצון לנחם אותו ולענות לו: "תיכף התינוק יגדל ואז תשחקו יחד", או "בטח שאתה אוהב אותו, אתה לא רוצה להחזיר אותו לבית החולים. אל תדבר שטויות!" אבל המשפטים האלה אינם עוזרים ואינם מספקים מענה לילד הבכור. מה כן יכול לעזור? להקשיב למה שהם באמת מנסים להגיד.

אביא דוגמה שאני זוכרת מהימים הראשונים שלנו כמשפחה עם שתי ילדות: יום אחד החזקתי את איילה התינוקת בזמן שהייתי עם נגה בחדר שלה. הייתי צריכה את הידיים שלי פנויות לרגע אז הנחתי את התינוקת על המיטה של נגה. נגה זינקה על המיטה והרביצה לה. כמובן שכעסתי מאוד (ואח"כ התמלאתי ברגשות אשם על זה שכעסתי), אבל כשחשבתי אח"כ לעומק על מה שנגה ניסתה להגיד לי הצלחתי לתמלל אותה: "תגידי, אימא, נראה לך הגיוני שלא רק שאני צריכה לחלוק עם התינוקת שלך אותך ואת המשאבים השונים שלך, עכשיו את רוצה שאני גם אחלוק איתה גם את המיטה שלי? אולי תשאירי לי משהו שהוא רק שלי?" מיותר לציין שאחרי האירוע הזה ממש הקפדתי לבקש את רשותה של נגה לפני שהנחתי את איילה על המיטה שלה.

מה אנחנו יכולים להגיד להם? שזה באמת לא קל שעכשיו הם צריכים לחלוק אתכם עם עוד מישהו, או שזה לא קל שיש לכם פחות זמן לשחק איתם. ככה הילדים שלנו מבינים שאנחנו רואים אותם ואת הרגשות שלהם וזה המון בשבילם. שמרו על אמפתיה והבנה, אבל אל תיגררו להבעת רחמים ולהתנצלויות, הם עדיין צריכים להרגיש שאתם בשליטה ושאתם חושבים שעשיתם את הדבר הנכון.

בילוי משותף – מדי פעם, כשמתאפשר, קחו רק את הבכור לשעה של "יחד". לא ממש משנה מה תעשו יחד, העיקר שהוא יהיה זה שאתם מתמקדים בו. אני חושבת שיש הבדל גדול בין זמן איכות שיכול לקרות בזמן שהתינוק ישן ובין זמן איכות בלי שהתינוק נמצא באזור. במקרה הראשון הילדים יודעים שברגע שהתינוק יבכה אתם תקפצו ממקומכם, גם אם הייתם באמצע משחק. במקרה השני, הם יכולים להתכונן מראש לזה שסיימתם את הגלידה שלכם ועכשיו אתם חוזרים הביתה. ככה הם יידעו מה הולך לקרות ויוכלו להחזיר אליהם את השליטה. אם הילדים מעל גיל שלוש תוכלו לתכנן יחד איתם את הזמן המשותף, גם אם הוא קצר.

הזכירו להם שחושבים עליהם –  אספת את הילדים מהגן אחרי שהייתם כל היום עם התינוק החדש? ספרו להם כמה התגעגעתם אליהם במשך היום. תפרגנו להם על זה שראיתם שהם החזירו את נעלי הבית שלהם למקום וזה שימח אתכם, או שראיתם את הציור שלהם על המקרר וחשבתם לעצמכם איזה כיף שיש לכם ילדים כאלה. עזרו להם להבין שגם כשאתם לא איתם וכל כולכם טרודים בטיפול בתינוק החדש אתם עדיין חושבים עליהם.

לעודד התנהגות טובה – אנחנו גמורים מעייפות והראש שלנו מתפוצץ, ולכן אנחנו יכולים בעיקר לדרוש מהילדים שלנו ולבקר אותם על התנהגות לא מתחשבת. צריך לגייס כל טיפת כוח ולהראות להם שאנחנו שמים לב להתנהגות הטובה שלהם ולעודד אותם. ממש לתאר את ההתנהגות ולהראות להם שאתם מסתכלים עליהם. ילד שיודע שמסתכלים עליו ורואים אותו בהתנהגויות החיוביות שלו יפתח מוטיבציה להמשיך כך.

שמרו על הגבולות שהיו אך שמרו גם על פתיחות מחשבתית – חשוב להמשיך לשמור על הסדר וההרגלים שהיו בבית עד שנולד התינוק – הליכה לישון בשעה קבועה, אכילה באותו מקום, הליכה לגן כרגיל. אך חשוב גם לשמור על גמישות מחשבתית – לא כל מה שהיה אפשרי לפני הולדת התינוק יהיה אפשרי גם אחרי הלידה. יכול להיות שאתם מאוד מתנגדים לצפייה בטלוויזיה באופן עקרוני אבל אחרי הלידה תגלו שחצי שעה של יו-טיוב היא מה שמפריד ביניכם ובין איבוד השפיות בשעת הערב, אז תשחררו.

אל תגידו להם שוב ושוב "אתם הגדולים" – כשתינוק נכנס למשפחה יש לנו נטייה להגיד לאחים הגדולים כמה שהם גדולים. אמנם הם נראים ענקיים ליד התינוק הפצפון, אבל הם לא רגילים לזה ולא כל כך מבינים מה אתם רוצים מהם. אל תעיקו עליהם עם האמירה הזאת, הם לא מסוגלים לעשות קפיצה מחשבתית כזאת בן רגע.

אל תחברו את "תוותר לו", "תתאפק" או "לך תביא" עם המושג "אתה גדול". גדול הוא לא סאנג'ר, להיות גדול זו זכות.

מה כן לעשות? עודדו אותם והציגו בפניהם את ההתפתחות שלהם, שבחו אותם על זה שאתמול הם התקשו לעשות משהו מסוים ואחרי שהתאמנו הצליחו. תנו להם משימות ואחריות ותנו להם פידבק חיובי כשהם מצליחים – וגם כשהם מנסים ולא מצליחים. עצם הניסיון משמעותי.

הראו להם מה הם מרוויחים בזה שהם גדולים: הם יכולים לעלות למגלשה הכי גבוהה בגן השעשועים, לאכול גלידה בזמן שהתינוק יכול לשתות רק חלב, לצאת עם הגדולים, ללכת לישון מאוחר יותר מהתינוק ועוד.

עשו שימוש במשחקי דמיון, בסיפורים ובשירים – בפוסט הזה הרחבתי על חשיבות משחקי הדמיון בחייהם של הילדים שלנו. הרבה יותר קל לדבר על דני מהסיפור שקשה לו לקבל את התינוק מאשר עליהם עצמם (אבל יש להיזהר עם הספרים האלה, שלא נכניס רעיונות שאינם קיימים אצלם או שטרם באו לידי ביטוי). דרך השיחה על הגיבור נוכל לדבר על עולמם הפנימי, על מחשבותיהם ועל רגשותיהם של הילדים שלנו וכך לתת להם מענה. שחקו ב"משפחה" עם הילדים שלכם ואפשרו להם להיות התינוקות, ערסלו אותם ושירו להם שיר. במסגרת המשחק הכול מותר.

הכי חשוב, תנו להם זמן הסתגלות – נכון, דיברנו בזמן ההיריון על כך שהם הופכים להיות אחים גדולים, הקראנו להם ספרים וכששאלנו הם אמרו שיש תינוק בבטן של אימא. אבל גם אם הם ראו את זה קורה אצל החברים שלהם וגם אם חשבנו שהם מבינים, הם עושים את ההכנה ללידה שאנחנו עשינו כל ההיריון רק עכשיו, אחרי הלידה, אז תנו להם זמן לעשות את העיבוד הזה.

מהרגע שהם עלו על רכבת ההרים הזאת שנקראת "להיות האחות הגדולה של…" עד לרגע שהם יתחילו לעכל ולהבין את המצב החדש ייקח להם זמן. אל תעמדו עם סטופר מעליהם ותתהו מתי זה כבר יעבור: כל ילד והזמן שלו. כשהם יבינו שהמקום שלהם במשפחה מובטח ושהתינוק לא לוקח את המקום שלהם, גם אם הוא לקח מהם כל כך הרבה – הם יוכלו להכין את עצמם להיות אחים גדולים של מישהו, וזאת מתנה אדירה לחיים.

זכרו שבסופו של דבר כל אחד ימצא את המקום שלו במשפחה ואתם תגלו את העונג בלהיות הורים פלוס שניים.